באין מערכת פיסקלית בינלאומית אחידה המקובלת על הכול והמנוהלת על ידי רשות פיסקלית בינלאומית אחת, קיימת סכנה למיסויה הכפול (ולעתים אף המשולש) של העסקה חוצת הגבולות. כל אחת מהמדינות המעורבות עלולה להטיל את מסיה על אותו נישום, בגין אותה עסקה וביחס לאותה תקופה. המקרה הטיפוסי הוא, כי מדינת מושבו של המשקיע ("מדינת המושב") ממסה אותו על הכנסתו העולמית, גם אם זו הופקה במדינה אחרת, ובמקביל ממסה אותו גם המדינה הזרה שבה הפיק המשקיע את הכנסתו ("מדינת המקור"), מאחר שזו הופקה בתחומיה. מקרה נוסף שייתכן בו מיסוי כפול יארע כאשר שתי מדינות (או יותר) גם יחד המאמצות את שיטת המיסוי הפרסונלית, רואות בנישום תושב שלהן, ולפיכך מבקשות למסות את הכנסתו הכלל-עולמית.
למיסוי הכפל נודעות השלכות מזיקות. הוא נתפס בעיני מכווני המדיניות כ"רעה חולה" הפוגעת ביעילות הפעילות הבינלאומית ומהווה תמריץ שלילי להשקעה בין-מדינתית. בעולם שקיים בו סיכוי גבוה למיסוי כפול, סובל המשקיע מהיעדר ודאות ביחס למסים שבהם הוא ישא בסופו של דבר, באופן העלול למנוע ממנו לבצע השקעות מחוץ למדינתו, אף על פי שמבחינת יתר הפרמטרים העסקיים, השקעה כזו עשויה להיות כדאית. כל אחת מן המדינות המעורבות בפעילות הבינלאומית נפגעת מתופעה בלתי רצויה זו.
* קטע מתוך הספר "מיסוי בינלאומי – הדין בישראל". מחברים: עו"ד דורון לוי, רו"ח איתן אסנפי.
